פרשת וישב – “השתדלות וביטחון”, מדוע נענש יוסף על בקשתו משר המשקים?

ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיסי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”

פרשת וישב מסתיימת עם פתירת החלומות של שר המשקים ושר האופים כאשר כל שר קיבל פתרון אחר, זה לחיים וזה למוות. שר המשקים שדינו לשוב למושבו ולתפקידו הקודם אינו זוכר את יוסף הצדיק שעזר לו ליישב את חלומו, ובאופן די מרגיז יוסף מקבל עוד שנתיים בכלא. רש”י מסביר שההחמרה בעונש באה בעקבות תלותו של יוסף בשר המשקים שרק הוא יכול להצילו מהכלא המצרי, שנאמר: “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו ולא פנה אל רהבים ולא בטח על מצריים הקרויים רהב” תהילים מ’,ה’. כאן המקום לדון ביחס הנכון שבין האמונה והביטחון בה’ להשתדלות האדם במרחבי החיים. הלימוד נכתב מתוך התעמקות בשיעורו של הרב המכונה “החלבן”, הרב חיים הכהן שליט”א.

הביטחון וההשתדלות מתמקמים במקומות שונים באדם. הביטחון מקורו בליבו של האדם, בתפילותיו והרגשותיו, ואילו ההשתדלות באה לידי ביטוי במעשה. הסתירה הידועה היא, מה מקום להשתדל אם ה’ עושה את הכל. אולם למעשה אין סתירה מכיוון שהביטחון הוא בחינת נשמה, אלא שהיא צריכה גוף כדי להתלבש בו וההשתדלות אם כן הוא בחינת הגוף.

ידוע שעשר הספירות הם מעין גילויים שונים של הקב”ה כאן בתחתונים. המלכות הספירה הכי תחתונה, היא סוד הטבע והעשייה בעולם וכמו כן היא שורש כוח הבחירה שממנה בא האחריות על האדם לפעול ולעשות. זהו הכוח שבא מלמטה. לעומת זאת ספירת התפארת היא סוד הפעולה שבאה מלמעלה, בסוד הנס והתגלות האלוקות העליונה. עיקר התיקון בעולם זה בחיבור ושיתוף של העליונים (תפארת) עם התחתונים (מלכות) שיהיו פועלים במשותף.

כיצד החיבור והשיתוף מתבטאים? (ראה בהרחבה דרשות הר”ן דרוש ח’). למעשה כל הניסים והפעולות העליונות שה’ עושה באים ומתלבשים בדרכי הטבע, בסוד השכינה, ואינם מופיעים כנס בלי טבע כלל וכאן הוא סוד ההשתדלות של האדם. אע”פ שנס ששובר את הטבע הוא הנס הגדול ביותר, דווקא התלבשות הנס בתוך הטבע באופן שנס נסתר והטבע נגלה זה ממש עומק כוונתו יתברך. הכוונה היא שיהיה שיתוף בין העליונים לתחתונים והינו בין הנס לטבע, בין הביטחון להשתדלות.

אצל יוסף הצדיק רואים עושר של עשיה והשתדלות מרובה. המקרא מעיד שהצליח מאוד אצל פוטיפר ובבית הסוהר ואח”כ בבית פרעה בתור המשנה למלך. אז נחזור לשאלה ההתחלתית: “מה היא באמת הביקורת על יוסף שממנה נוכל ללמוד על היחס שבין ביטחון והשתדלות? ובכן, כל העניין של יוסף הוא לקבל שפע שמימי דרך ההשתדלות שלו בעולם. ברגע שיוסף נתלה בחסדי אדם זר שיעזור לו, זה בדיוק הפך תפקידו שהרי עכשיו הוא לא מקבל שפע שמימי אלא שפע אנושי מוגבל ועוד מזר. הלכה למעשה מה זה אומר עלינו? זה אומר שכל אחד מחויב לעשות עבודה פנימית בעומדו על מדרגתו הרוחנית, קרי מדרגת הביטחון מול מסוגלותו לקיים את מידת הביטחון בפועל בחיים על ידי ההשתדלות.

כאן נסכם שצריך שיהיה אדם נינוח עם אחרים, שלא יהיה מאמץ ודוחק ברצונם לשכנעם לעשות כרצונו, אלא פונה בעדינות ומתוך שלווה. ואם ייאותו לדבריו מה טוב, ואם לאו ישליך על ה’ יהבו והוא יכלכלוהו.

שבת שלום.