החופש מסתיים, וימי החגים הבאים עלינו לטובה קרבים ובאים. ההתארגנויות לפתיחת שנת הלימודים ולחגים – בעיצומן.

בבתים רבים התקופה מלווה במעט או בהרבה – תחושה של עומס, וגם מתחים והתחככויות: בין איש לאשתו, בין הורים לילדיהם, ולפעמים גם בין הילדים לבין עצמם.

בתוך כל זה, אנה אנו באים? לפעמים אנו אומרים לעצמנו, לדוגמא – “כמה חבל שהילד מרגיז אותי, אני בנאדם כל כך רגוע ולולי ההתנהגות שלו הייתי שומר על רוגע”. במקרים אחרים כשמעט איבדנו שליטה והגבנו בצורה לא כ”כ יפה, אנו חושבים – “מה לעשות, אשתי התחילה בצורה לא יפה ונאלצתי להגיב”.

המפתח להתמודד עם הדברים הוא – לקחת אחריות ולעשות את מירב ההשתדלות מצידנו.

כלפי מה הדברים אמורים?

אל לנו להיות נגררים ותגובתיים. עלינו לטפח בתוכנו את עמדתנו הנפשית-מידותית באופן יציב. גם אם “הוא  התחיל” – זה לא אומר שעליך להגיב באותו אופן. אתה אחראי על תגובתך. היה יציב בעמדתך. השקע אתה בחלקך, ואם השני הזניח מעט את הטיפול בערוגתכם המשותפת – אל תזניח גם אתה, כי סופה ליבול. השקה אתה וקח אחריות מצידך. בסוף – גם השני יצטרף.

פעם ישבו אצלי זוג ולאחר ששוחחנו על היסוד הזה, הם נתנו לכך משל נפלא בעיניי – אמר הבעל לאישה – גם אם מישהו מאיתנו הביא גפרור דולק, זה לא אומר שהשני צריך להביא עצים להדלקה…