אווירת אלול והימים הנוראים בפתח, וההכנות הרוחניות והגשמיות לראש השנה בתחילתן. אחד מהסימנים הנאכלים בערב ראש השנה הוא הרימון. הרמז באכילת הרימון מובא בסיום מסכת חגיגה (כז.): “אמר ריש לקיש: אין אור [=אש] של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב; מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב ‘כפלח הרמון רקתך’, אל תקרי ‘רקתך’ אלא רקנין שבך – על אחת כמה וכמה”.
בספר ‘מספרים תניא’ [הרב מנדי קרומבי, ע”מ 190] הביא שאחד מחסידיו של ר’ יואל טייטלבוים מסאטמר לא התברך בילדים, ומידי שנה היה נכנס לרבו ושוטח את בקשתו, אך לא נענע. פעם אחת כשהגיש לפניו שוב את הפתקא עם בקשתו לילדים, אמר לו האדמו”ר מסאטמר: “עליך לפנות לאדמו”ר מליובאוויטש, הוא יוכל לסייע לך”.
כשנכנס ליחידות אצל הרב’ה מליובאוויטש בליווי רעייתו, קרא הרבי את הפתקא והגיב: “הנך כותב כאן על תוצאות הבדיקות, אך אינך כותב את הסיבות שגרמו לתוצאות אלו”, ומייד הפנה אותם לרופא מסויים, וברכם במאור פנים.
בני הזוג הודו לרבי ויצאו מן החדר. לפתע יצא הרבי בעקבות החסיד ושאל: “כמדומני שבימים אלו היה יארצייט בסאטמר, והאדמו”ר נשא דברים וערך סיום מסכת. שמא תאמר לי מה אמר באותו מעמד?”.
אכן השיב החסיד, הרבי ערך סיום על מסכת מגילה והקשה על מה שכתוב “פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון” – אם הם בכלל פושעי ישראל, איך שייך לומר שהם מלאים מצוות כרימון?
מייד כששמע את דברי החסיד, פני הרבי החווירו, רעד קל נראה בפניו הקדושות עד שאותו חסיד הצטער בכלל על הדברים שהשמיע, ואז הגיב הרבי: “אף אני למדתי את הגמרא ולי היה קשה בדיוק להיפך: אם הם “מלאים מצוות כרימון”, איך שייך לכנותם “פושעי ישראל”?!
שני מבטים למדנו מהסיפור. הרב’ה מסאטמר רואה את החסרון ומתפלא, כיצד יתכן לראות טוב ברשע? מבט שכזה מדרבן לעשייה, לשינוי ולדרישה להתקדמות. הרב’ה מליובאוויטש רואה את הטוב ומתפלא, כיצד יתכן לראות חסרון כשיש כל כך הרבה טוב? מבט שכזה מרומם את האדם, הוא מביט על עצמו כשייך למקום גבוה, וממילא מצפה ודורש מעצמו להתנהלות טובה יותר.
שני צורות ההסתכלות נכונות ונצרכות, אבל אולי ניתן להציע שהמבט הראשון שייך יותר רק בין אדם לעצמו. לעומת זאת המבט השני שייך אומנם גם בין אדם לעצמו, אבל מחוייב בהתייחסות לאחר. בן זוג שמעוניינים ליצור שינוי אצל בת זוגו [ולהפך], הורה או מחנך שמעוניין להצעיד את הבן קדימה, חלילה לו מלבוא במבט מלא ביקורת וחיסרון. יש להאמין באחר, לראות את הטוב שבו, ומתוך כך לגרום לו להשתנות ולהתקדם. שנה טובה!